החלטה בתיק בע"מ 586/14

א.        בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת שטמר) מן הימים 25.12.13 ו-6.1.14 בגדרי עמ"ש 36848-12-13, בהן נתקבלה באופן חלקי עתירתם של המבקשים לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה בחיפה (השופט ברגר) מיום 17.11.13 בתמ"ש 4241/06, תמ"ש 4243/06 ותמ"ש 4249/06. שוב מקרה עצוב של התדיינויות בין בנים לאביהם.

רקע

ב.        ואלה תולדות ההליך, כעולה מן המסמכים שבתיק: המשיב הוא אביהם של המבקשים, האחד עורך דין והשני רואה חשבון. בבית המשפט לעניני משפחה התבררו שלוש תביעות - תביעתו של המשיב כנגד המבקשים בסך 2,901,753 ש"ח להשבת כספים שנטלו מחשבונו בבנק בשווייץ (תמ"ש 4249/06); תביעתו של המשיב כנגד מבקש 2 בסך 259,145 ש"ח להשבת שווי מונית וזכות ציבורית שהיתה צמודה לה, אשר היו רשומות על שמו של המשיב (תמ"ש 4243/06); ותביעתו של מבקש 1 לפינויו של המשיב מדירה, שלפי הטענה שייכת למבקש 1 ורעייתו (תמ"ש 4241/06). אמם של המבקשים, גרושתו של המשיב, הגישה נגדו תביעה לפירוק שיתוף בבית המשפט לעניני משפחה (תמ"ש 10576-11-08).

ג.        בפסק דינו המפורט מיום 17.11.13 קבע בית המשפט לעניני משפחה, בין היתר, כי המבקשים "הפרו את חובת הנאמנות כלפי אביהם, פעלו בניגוד להסכמתו או הרשאתו או ידיעתו והעבירו את כספו לחשבון חדש על מנת שלאביהם לא תהיה עוד שליטה בכספו, תוך הפרת האמון הבלתי מסויג שהיה לתובע בנתבעים" (פסקה 159). על כן נקבע (פסקה 177), כי על המבקשים להשיב את מלוא הכספים שנלקחו מחשבונו של המשיב בשוייץ (בניכוי 37,900 דולר ארה"ב), ולהפקידו בחשבון נאמנות שיפתח על שמם של באי כוח הצדדים, וזאת עד לבירור תביעתה של אם המבקשים, גרושתו של המשיב, בתמ"ש 10576-11-08. כן ניתן (פסקה 178) צו לגילוי חשבונות מלא של המבקשים כלפי המשיב. בית המשפט לעניני משפחה נעתר (פסקה 176) אף לתביעתו של המשיב כנגד מבקש 2 לעניין המונית והזכות הציבורית, וחייב את האחרון במלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. באשר לתביעת הפינוי שהגיש מבקש 1, בית המשפט קיבל (פסקה 174) את טענתו של המשיב כי הדירה נרכשה על-ידיו ועבורו, ונרשמה על שם מבקש 1 ורעייתו "על מנת למנוע מנושיו ונשותיו 'לגעת' בדירה זו". על כן, נדחתה תביעת הפינוי ונקבע (פסקה 175) כי הדירה בבעלותו של המשיב ותעבור על שמו בכפוף לתשלום מלוא תשלומי המשכנתא. בית המשפט חייב את המבקשים בשכר טרחתו של המשיב בסך 75,000 ש"ח.  

ד.        המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 36848-12-13), ובמקביל עתרו לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה. בהחלטה מיום 25.12.13 (שניתנה במעמד צד אחד) נאמר, כי "בית משפט קמא הורה על הפקדת כספים בחשבון נאמנות על שם שני עורכי הדין. אינני רואה מדוע לעכב הוראה זו, שמשמעותה חיוב כספי, כאשר אם יזכו המבקשים בערעורם, הם יוכלו להיפרע מחשבון נאמנות זה. ההוראה על הפקדה איננה פוגעת באפשרות להשיב את המצב לקדמותו, ככל שיזכו המבקשים בערעורם". בית המשפט המחוזי הורה לנאמנים (באי כוח הצדדים) לעכב את סכומי ההפקדה עד למתן פסק דין בערעור או עד למתן פסק דין בתביעת גרושתו של המשיב. באשר לעיכוב ביצועה של העברת הדירה על שמו של המשיב - בקשה זו נדחתה, אולם בית המשפט אסר על המשיב לבצע "כל העברת זכויות שהיא בדירה ממנו לאחרים". בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב ביצועם של תשלום שכר הטרחה וההוצאות.

ה.        המבקשים הגישו בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 25.12.13. בהחלטה מיום 6.1.14 (שניתנה אף היא במעמד צד אחד), נדחתה הבקשה לעיון חוזר ככל שהדברים אמורים בהפקדת הכספים בחשבון הנאמנות. עם זאת, הורה בית המשפט על עיכוב העברת הדירה על שמו של המשיב, אולם אסר על ביצוע כל דיספוזיציה בה. 

הבקשה

ו.        מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי בפסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה ניתנו סעדים בתביעות שטרם נדונו - תביעת "המונית" ותביעת "הדירה", וכי אמם של המבקשים - הזכאית לפי הטענה (סעיף 10 לבקשה) לכל הפחות למחצית מכספי ההפקדה - התנגדה להפקדת הכספים. בבקשה נטען, כי אין עסקינן בפסק דין כספי, אלא "בסוג של בטוחה" (סעיף 21), וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המבקשים. נטען, כי הפקדת הכספים עלולה להביא להתמוטטותם הכלכלית של המבקשים, ולמצער תגרום להם נזקים בלתי הפיכים, ומנגד - למשיב לא ייגרם נזק מאי-ביצוע ההפקדה באשר לעת זו ממילא אינו זכאי לתשלום כלשהו. לטענת המבקשים (סעיף 19), "בנסיבות בהן בקשת עיכוב ביצוע נידונה רק בפני ערכאה אחת קודם לבחינתה בבית המשפט העליון יש להקל באמת המידה בקבלתן".

הכרעה

ז.        לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום. באשר לאמת המידה הדיונית שלאורה יש לבחון בקשות כגון דא לאחר תיקונן של תקנות סדר הדין האזרחי (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013 (ק"ת 7231 (תשע"ג) 868), נאמר ברע"א 3663/13 ה.י.ע.ם יזום והשקעות בע"מ נ' ג'י.אל.אי - מרכז רוטשילד בע"מ (25.6.13), בפסקה ח', כי:

"השאלה היא האם על בקשות רשות ערעור כגון דא יש להחיל את אמת המידה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, קרי, הידרשות אליהן כאשר יש בהן עניין ציבורי או משפטי שמעבר למקרה הקונקרטי, או במקרים של תחושת אי צדק. בשכבר הימים, ברע"א 11706/05 גבעת נילי כפר שיתופי בע"מ נ' חיון (2006), נדרשתי לשאלה דומה (בהקשר של בקשה להוספת ראיות), וציינתי כי 'גם נושא שהוכרע לראשונה במסגרת ערעור אינו מוציא עצמו ככלל ממכלול המסכת הערעורית שהוכרעה'. דעה מגמישה הובעה לא מכבר על-ידי ח' בן-נון וט' חבקיןהערעור האזרחי (מה' 3, 2012) 222; ראו גם רע"א 2108/13 אלבז נ' מיטל (21.4.13), בפסקה ו' והאסמכתאות שם. בענייןאלבז ציינתי, כי 'יתכן שבנסיבות חריגות יהא מקום לגמישות מסוימת ברוח זו, אך אין  לפתוח את הדלת לרווחה, בודאי לא בעומס שעל בתי המשפט, וגם אז אך בנושא שנדון לפני כן רק בערכאת הערעור' (הדגשות במקור); עוד ראו רע"א 3709/13ליפסקי נ' לויטה (6.6.13) בהקשר של עיכוב ביצוע. אכן, עם התיקון הנזכר לתקנות סדר הדין האזרחי הופך עיכוב ביצוע, בערעור מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, את בית המשפט המחוזי לערכאה ראשונה המחליטה בעניין זה. אין להתעלם מכך. ואולם, בית משפט זה, במטלות שעליו שאין להן אח ורע בבתי משפט מקבילים בעולם, צריך לנהוג איפוק בהפעלת רשות הערעור בהחלטות בדבר עיכוב ביצוע, כדי שלא להציפו עד כדי טביעה, ולהגבילו בעיקר למקרים של טעות קשה וגרימת עוול".   

בבקשת רשות הערעור לא נטען - ובדין לא נטען - כי היא מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ודי בכך שלא להיעתר לה. מכל מקום סבורני, כי גם במשקפי גישה מקלה יותר אין מקום להתערבות במקרה דנא, וזאת אף אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה ממסקנתו של בית המשפט קמא.

ח.       הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים, ובפרט כשעסקינן בפסק דין כספי. בניגוד לנטען בבקשה, ענייננו בפסק דין כספי, ככל משפטו. בית המשפט לעניני משפחה קבע, כי על המבקשים להשיב למשיב את מלוא הכספים שנלקחו מהחשבון בשוייץ, וכן את הכספים שנתבעו ביחס למונית והזכות הציבורית (זאת בהתייחס למבקש 2). בית המשפט הורה על הפקדת הכספים בחשבון נאמנות נוכח המחלוקות הרכושיות בין המשיב לגרושתו, אמם של המבקשים, אולם בכך אין לשנות מכך שהחיוב שהוטל על המבקשים הוא חיוב כספי ככזה. במלים אחרות, העובדה שהמשיב אינו זכאי לקבל את הכספים לידיו עתה, אינה משנה ממהות חיובם של המבקשים, שהיא כספית. עם זאת, להפקדת הכספים בחשבון הנאמנות נודעת משמעות בהקשר מאזן הנוחות; על כך נעמוד עתה.

ט.       בבקשה נטען (סעיף 25), כי מצבו הפיננסי של המשיב בכי רע, דבר העלול להערים קשיים על השבת המצב לקדמותו. סבורני, כי הפקדת הכספים בחשבון הנאמנות ועיכובם עד להכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי או עד להכרעה בתביעתה הרכושית של אם המבקשים מאיינת, או למצער מפחיתה במידה רבה, את החשש מפני הקושי הנטען בהשבת המצב לקדמותו. נאמנות כשמה כן היא, וחובתם של באי כוח הצדדים, מקצועית ומשפטית, היא לעמוד בה, וקביעת שניהם כנאמנים (בלא לפגוע באיש מהם אישית) מחזקת את חישוקי הנאמנות ואת יכולת הבקרה ההדדית. 

י.        עוד נטען בבקשה בהקשר מאזן הנוחות, כי חיובם בהפקדת הכספים יאלץ את המבקשים לממש נכסים, ועלול להביא להתמוטטותם הכלכלית. ברם, מסעיף 20.2 לתצהירו של מבקש 2 עולה כי הלה מחזיק בנכסי נדל"ן שונים; ואילו בסעיף 7.3 לתצהירו של מבקש 1 נטען, כי בבעלותו נכסי נדל"ן, והוא משמש, יחד עם רעייתו, כבעלים של חברה משותפת המפעילה נכסים. לבקשה ולתצהיריהם של המבקשים לא צורפה רשימת הנכסים המוחזקים על ידיהם, ואף לא צורפו מסמכים היכולים ללמד על היקפם של נכסיהם הנזילים (ועל פני הדברים נראה, כי מסמכים אלה אף לא הוגשו בבית המשפט המחוזי). בנסיבות אלה, חוששני כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח את נזקיהם הנטענים.

יא.      נוכח האמור, חוששני כי טענותיהם של המבקשים בדבר נזקיהם הנטענים, באופן שבו הועלו, אינן יכולות במכלול להטות את הכף עדי התערבות בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי. יצוין, כי לא נדרשתי לסיכויי ערעורם של המבקשים בבית המשפט המחוזי באשר זה תלוי ועומד, ובאשר בית המשפט המחוזי - בהחלטותיו נשוא בקשת רשות הערעור - לא נדרש אף הוא לסוגיה זו. 

הערה דיונית טרם חתימה

יב.       בתיקונה של תקנה 467(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כפי שפורסם ביום 21.11.13 (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 2), התשע"ד-2013 (ק"ת 7307 (תשע"ד) 250)), החיל מחוקק המשנה- לעניין סעד זמני ועיכוב ביצוע בהליכי ערעור - את ההסדר הקבוע בערכאה הראשונה בקשר להתחייבות עצמית, ערבות וערבון. חרף זאת, לבקשה רשות הערעור לא צורפה התחייבות עצמית, כנדרש לפי תקנה 467(ג) יחד עם תקנות 364(א) ו-365(ב) לתקנות. נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי במקרה הנוכחי להשעות את הטיפול בבקשת רשות הערעור עד לצירופה של התחייבות עצמית. עם זאת יצוין, כי ברגיל אין מקום להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע או לסעד זמני בטרם צירופה של התחייבות עצמית (ראו בע"מ 8268/13 פלוני נ' פלונית(26.1.14)). לתשומת ליבם של המתדיינים בערכאות השונות.

כללם של דברים